006- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – טז-יח השקפה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח טז-יח

וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר

הָרוֹדֵף אַחֵר תָּאַווה,  יִמָּצֵא עַצְמוֹ בְמִלְחָמָה קָשֶׁה עִם הָגַאוַוה שֶׁבֶּנָפְשׁו.

מתחבולות הס"א לשים תאווה חזקה שתגרום לאדם לרוץ אחריה, ולאחר שנופל בפיתוי, שבוי הוא ע"י הייצרים, ימצא עצמו מול כוח חזק יותר מהפיתוי.

כאשר הס"א רודפת אחריו, עליו להבחין שהתאווה רודפת אחריו. זו היא צד הנקבה שאינה באה למלחמה, אלא רק משמשת כפיתיון עבורו. וכאשר יבוא להילחם, לא היא, התאווה תהיה שם, אלא כוח הזכר, הגאוותן המצרי שבנפש שכוחו רב. פיתוי היצר מסוכן, מראה שקל להשיגו, ההנאה מיידית, מספיקה החיצוניות, ואף ניתן לזכות לחשיבות עצמית.

כאשר הטומאה באה להילחם בעם ישראל, היא יודעת בדיוק את דרכיהם, כפי שאמר המן: ישנו עם אחד, דהיינו תפיסת האלוקות אצלם במצב שינה. הס"א שהוא מלך זקן, מכיר את מבנה העולמות, את המבנה הנפשי של האדם, ומנצל זאת בכדי לנסות להפילו. לָכֵן כֹּה חָשׁוּב לִמּוּד הַפְּנִימִיּוֹת בְּדֶרֶך הַסוּלָם, דֶּרֶך הסוֹלֶלֵת הֲבָנָה בְרוּרָה עַל מִבְנֵה הַנֶּפֶשׁ, ולתְּפִיסָת הַשֵּׁם בָּאֱמוּנָה שְׁלֹמֹה

וּפַרְעֹה הִקְרִיב.

הקריב לשון הפעיל, גרם לאחר לעשות פעולה, כאן גרם פרעה לעם ישראל להתקרב להשם. הרגשת החיסרון והמצוקה טובה כאשר מפנים אותם לעבר המטרה. במקום להתלונן, על האדם להודות על מעשיו ולבקש מהשם יתברך. מי שיודע להודות, ולהבחין בחולשותיו, ידע לבקש כראוי מהשם.

כאשר נתקלים בקשיים וסכנות, אין לבכות ולחפש קנה רצוץ, לא לנסות להאשים את המקל, השליח שבא להכותו – אלא יש לבקש מבעל המקל, הקב"ה המפעיל גם את הס"א. אדם בא להתאמן בכדי להפוך פניו ולשוב בתשובה. כאן תפיסת הייסורים מקבלת פירוש אמוני שקשה לכאורה להסתכל כך על החיים, זו תפיסה אמיתית. בִּכְדִי לָנֶצַח בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת,  יֵשׁ לייחס אֶת כָּל הַקּוֹרָה לָתְּפִיסָה הָאֳמּוּנִית בקב"הַ.