010- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – כח-ל למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות לחזרה ושינון זהר וארא כח-ל
1. מהי אותה חרב שעליה נאמר גורו לכם מפני חרב על מה היא באה להגן ואת מי היא באה להעניש?
2. מדוע החרב מענישה ?
3. מהיכן אנו לומדים שהצדיקים מעוררים את שמירת הברית ובכך מקיימים את הזווג בין היסוד והמלכות?
4. מה היחס בין שמירת הברית לשאר המצוות? מה זה אומר לך בעבודת נפש?
5. מדוע הסמיך הכתוב אלה ראשי בית אבותם לכתוב וידבר ה' אל משה ואהרון? עפ]"י רב ייסא עפ"י ר חייא ועל ר אחא?
6. מדוע נאמר בר' פנחס אלה ראשי והרי הוא יחיד? ב דעות
7. מהו תיקונו של פנחס וכיצד מאפשר שאהרון יהיה מנהיג המוציאת יחד עם משה את בנ"י ממצרים?
8. מהו שכתוב הוא משה ואהרון בלשון יחיד?
וָאֵרָא לא-לג
וְיָדַעְתָּ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
רָצוֹן לְקַבֵּל לְעַצְמוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת מֶסוּפָּק, מִפְּנֵי שֶׁבֵּמּוּמּוֹ מַפְרִיד עַצְמוֹ מֶהָשֶׁפַע.
יש בלימוד זה אתגר גדול, מאחר ותכלית הידיעה של האדם היא וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. פעמים רואים שישנה הבנה בשכל, שאינה באה למימוש, אינה יורדת למוּחש בלב, וזאת בגלל קליפת מצרים היושבת בגרון, ומפרידה בין הראש ללב. קליפה זו משכנעת את האדם לטעות ולחשוב שהתיקון בחוץ יביא לתיקון פנימי.בְּלִי לְשָׁנוֹת אֶת הַלֵּב, הָאָדָם עִיוֶור וְאֵינוֹ מִבֵּין כְּלוּם.
וכך שואל משלי יז: לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב-אָיִן. וכן אמר רבא (יומא עב( "כל תלמיד חכם שאין תוכו כּבָּרו אינו תלמיד חכם"
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. בהגיון שלנו נראה שהידיעה צריכה להיות קודמת להשבה אל הלב, קודם תאמר לי מהי הדיעה: כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, ורק בסוף תאמר לי מה לעשות עם ידיעה זו: וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. מכאן לומדים שהתפיסה הפנימית קודמת לתפיסה החיצונית. קודם התחל להתייחס לחיים בצורה הנכונה, ורק אז תגלה שהשם תמיד טוב ומטיב, מנהג הוא את העולם בדין שכלול ברחמים.
ללא הסכמה כוללת שני היצרים בלב, לא ניתן לרכוש את הידיעה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. ההבנה אותה יש לתפוס שכל מה שנראה כדין בעולם, בא משם הויה – רחמים. ואז ניתן לראות את הטוב שבהשגחה האלוקית בלי להיות נרעש מהקורה, שהרי ברור לך שהכל נעשה לטובתך. כאמור כל זאת בתנאי שתתקן את היצר הרע בלב, ותפרש נכון את המציאות על ידי שימוש בפיקדון, ברצון לקבל להשפעה, ליחד.
היכולת לקבל את הידיעה היא בשיתוף הרצון לקבל על תאוותיו. דהיינו לייחס ולקשר כל תענוג לקשר עם השם יתברך, לנתב את הסיבה לקבלת התענוג אל היחד, אל הכלל שרק בו נמצאת השמחה.
קבלת תענוג לפרטיות תחסום ידיעה וחיבור זה לראש. לכן אומר המדרש (ויקרא רבה ) כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת (חיבור) נְבָלָה טוֹבָה הִימֶּנוֹ.
ישנה תופעה שמלמעלה רוצים לתת לאדם, תופעה זו מייצרת לחץ של שפע שמצטבר ואינו מתקבל, בד"כ בגלל פגימה בברית, וע"י הלחץ מרגיש הרשע רע שהולך ומתגבר, עד שיתעורר ויבין שעיקר חטאו הוא בתפיסה כאילו יש מלמעלה חלילה שתי רשויות: של הקב"ה ושל השטן שעושה לו רע.
על האדם לתפוס שמלמעלה בא רק טוב, וכל פגם שנראה, הוא למעשה מום בתפיסת הנברא. השקפה נכונה, בביטול התפיסה שישנה הפרדה למעלה – תפתח את צינורות השפע. החטא הוא שלא באים לאהוב את השם בכל לבבך, בשני היצרים, ובטעות אומרים ביצר הטוב אעבוד את השם, וביצר הרע אקבל לעצמי. זהו הגאוותן שמפריד, וכתוצאה מכך מתלונן על ההשגחה ואינו מסופק.
נאמר יצר הרע ולא סתם רע, מפני שיצר הוא לשון צורה. אין דבר לא טוב ברצון שהוא חומר גלם – הכל תלוי בפירוש ובצורה שנותנים לחומר גלם זה. בצורה של קבלה לפרטיות, הופך לרע – ובצורה של עבודה עם הרצונות לדבקות בהשם, הוא יצר הטוב.
יש שוני בהשגחה על צד הישראל שבנפש לבין הגוי שבנפש. את ישראל דוחה הקב"ה בשמאל, דהיינו מראה להם את החיסרון, את הנצרך לתקן, ובימין מקרב אותם. ולהיפך, הדחייה של שאר העמים היא דווקא מהעובדה שנותנים להם לינוק מהקליפות בשמאל, הם נהנים מהזיוף וכך נדחים.
הכוח הגדול להכות את הגוי שבנפש, הוא דווקא ע"י האמונה. וכך בא המן הרשע שבנפש ואומר לו עליך לקבל לעצמך. מרדכי שבנפש אומר לא, אני מאמין. תמיד האמונה מנצחת בכוח הברית האמונית ששומרים. ברית זו משמעה שקודם כול יש להחזיק בביטול ויראה, אידאה גבוהה ונכונה כפי שמלמדים חז"ל – השקפה ברורה. לאחר מכן, כאשר נתקלים בקשיים ולחצים חיצוניים, נשארים מחויבים להחלטה האמונית ולא מתנדנדים כעלה נידף. המעבר בין הברית לאמונה הוא על ידי היראה – ביטול האני הכוזב. וכאשר אמונה זו מתפשטת ללב, זוכים לבחינת השמחה.
