031- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – ק-קב למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות לחזרה ושינון שמות ק-קב
1. מהו הבה נתחכמה לפי רבי יוסי ומהו לפי רבי יוחנן?
2. על מי כתוב "ויקוצו מפני בנ"י"?
3. מדוע רצו המצרים למנוע פריה ורביה מבנ"י?
4. מי היה אלוהה של מצרים ולמה הוא נתמנה? מה הוסיף על כך רבי יהודה?
5. מה התשובה הנפשית על שאלתו של רבי חנינא: כיצד אפשר לעשות שפטים באלוהה של כסף, זהב, עץ ואבן?
6. מהו בנפש האדם שדין קשה מכולם שעצמותיו מושלכים בשוק?
7. מהיכן אנו לומדים שאלוהיהם של מצרים מוכים תחילה ואח"כ האומה? מה זה מלמד אותנו מצד עבודת הנפש?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שְׁמוֹת ק-קב
הָבָה נִתְחַכְּמָה
הַמִּלְחָמָה הָאַמִּיתִּית נִמְצֵאת בָּפּנִימִיוּת.
מלחמה בחיצונית בלבד אינה מניבה תוצאות, שהרי כל התיקון הוא פנימי. כאשר אדם פועל בקדושה, בצדיקות, עם ברית אמונית – יש באפשרותו להתנגד לדין שנעשה בו, ואפילו לנצל את הדין ולפעול נגד הצד האחר, כך היה כאשר רצו מלאכי מצרים להתחכם בעליונים על ישראל, לגזול את כוחם ולהפנותו כנגדם. אדם חזק לוקח את הייסורים כאתגר להתקדמות, ואומר כֵן יִפְרֹץ – והצד המצרי אומר פֶּן-יִרְבֶּה.
רואים מקרים בהם נלקחת מאדם חיצוני קריירה, או תהילה מאומן, מאבד הם את הכבוד המזויף מהסביבה ואינם מסוגלים להתמודד. אך את הגאווה יש לבזות שכולם יראו את האבסורד שדבר חיצוני מקבל את השליטה.
קודם מקים במלאך הממונה למעלה, ולאחר מכן התוצאה ניכרת בארץ.
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה. רבי יוסי אומר: אין הבה, אלא לשון הזמנה לעשות דין, כמו שנאמר: הבה נרדה. אמר רבי יוחנן: הבה, לשון הסכמה והזמנה, כמו הבה נבנה לנו עיר. הבו לה' בני אלים.
רבי יצחק אמר: הבה נתחכמה לו. פירושו, נהיה אליו בהסכם הדין. פֶּן יִרְבֶּה. ורוח הקודש אומרת, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ. ומלאכי השרת היו להם (למצרים) לְשִׂכִים וְלִצְנִינִם כמ"ש: וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שפירושו, בני ישראל של מעלה, שהם המלאכים, שהיו נעקצים ממלאכי השרת. כאותם הקוצים, שאנשים נעקצים מהם.
וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים
אמר רבי יהודה אמר רבי יצחק: מה הייתה מחשבתם של המצרים, למנוע מישראל פרייה ורבייה (לכאורה היו רוצים יותר עבדים), ומחשבתו של השר הממונה עליהם, שהביא זאת בליבם? כי ויאמר אל עמו, השר שלהם, אמר להם שבן אחד עתיד לצאת מישראל, שיעשה דין על ידו באלוהיכם.
אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר משה: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, הלך דוּמה, שֹרו של מצרים, מרוב פחד ד' מאות פרסה. אמר לו הקב"ה, גזרה נגזרה לפני ואין להשיבה, שכתוב: יפקוד ה' על צבא המרום במרום. באותה שעה הוסרה השׂררה ממנו, ונתמנה דומה להיות שר של גיהינום, לדון שם נפשות הרשעים. רבי יהודה אומר נתמנה על המתים בגיהינום.
אמר רבי חנינא: ובאלׂהיהם עשה ה' שפטים. וכי באלוׂה של כסף או של זהב ושל עץ ושל אבן, יש שפטים? אלא של כסף ושל זהב היו ניתכים מאֲליהם, ושל עץ נרקבים. כאשר אדם עובד לכסף וזהב ולעץ, רואה הוא שאין בהם שום ממשות.
אמר רבי אלעזר: אלוׂה של מצרים שֶׂה היה. וציווה הקב"ה לעשות בו שפטים, לשרוף אותו באש כמ"ש פסילי אלׂהיהם תשרפון באש, כדי שיהיה ריחו נודף. ועוד, ראשו על כְּרָעָיו ועל קִרְבּוֹ, בדרך ביזיון. ועוד, שעצמותיו מושלכים בשוק. וזאת הייתה למצרים קשה מכולן כמ"ש: שפטים.
אמר רבי יוחנן: באלׂהיהם ממש עשה שפטים. וזהו השר שלהם, לקיים יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה. וכל זה היו יודעים החכמים שבהם. וכל שכן השר שלהם. ע"כ כתוב: הָבָה נִתְחַכְּמָה.
רבי יוחנן אמר: הרבה עבודות זרות הייתה במצרים (שעבודה זה היא מצד הפירוד, לכן ריבוי אלילים, ריבוי זמנים ומקומות). ונהר נילוס אלׂה שלהם היה, והוא היה בכלל אלׂהיהם. ובכולם עשה ה' שפטים. אלׂהיהם מוכים תחילה ואחר כך האומה. וכן נילוס הוכה בתחילה והעצים והאבנים, שעבדו אֲליהם כמ"ש, ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים, שהיו להם אלוהות ממש. על צבא המרום במרום כתוב, ונילוס לא היה במרום אלא בארץ. לרוב מימיו של נילוס הם נדמים כמו שהיה הנהר במרום. השר שלהם מוכה בתחילה ואח"כ שאר אלׂהיהם.
הכאת האומה של מצרים ממש לא הייתה אלא בים. שכתוב: לא נשאר בהם עד אחד, ומקודם לכן נעשה שפטים באלׂהיהם. וע"כ כתוב: פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה, שנבאו על העתיד, כפי מה שקרה להם. וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, נבאו על מחנות מלאכים העליונים שיהיו שרויים בתוכם. ונלחם בנו, נִבאו על מה שכתוב, ה' ילחם לכם. ועלה מן הארץ, כמ"ש: ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
תגיות: מלחמה חיצונית ושינוי פנימי.
